לאחר עלייתו הדרמטית לגדולה, דניאל אינו שוכח את חבריו שעמדו לצידו בשעת הצרה. הוא מנצל את מעמדו החדש כדי לבסס את שליטתם במנהל האימפריה, בעוד שהוא עצמו תופס עמדה מרכזית וגבוהה יותר בחצר המלכות.
המילה בְּעָא פירושה ביקש [מצודת דוד]. דניאל מבקש מהמלך, ובתגובה המלך וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל - מפקיד את שדרך, מישך ועבד נגו, הלוא הם חנניה, מישאל ועזריה, על צורכי השלטון, ניהול הממלכה ומלאכת המלך במדינת בבל [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר מניעים לבקשה זו. גישה אחת מסבירה שדניאל חש אחריות כלפי חבריו שהתענו והתפללו עמו לה' כדי לגלות את סוד חלומו של המלך, ולכן ראה לנכון שגם הם ייהנו מפירות ההצלחה ולא ייוותרו מאחור [אלשיך]. גישה אחרת מתמקדת בצד המעשי, ולפיה דניאל ביקש להקל מעליו את עול הניהול הישיר של המדינה ולהעביר את התפקיד הביצועי לחבריו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בניגוד לחבריו שמונו לתפקידי שטח, הפסוק מסיים במילים וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא - דניאל ישב בשער המלך. ישיבה בשער המלך מבטאת מעלה גדולה, כבוד וסמכות שיפוטית עליונה, בדומה למעמדו של מרדכי במגילת אסתר [אבן עזרא, מצודת דוד]. בעוד שחבריו עסקו בניהול השוטף של המדינה, דניאל שימש כיועץ עליון, שר ודיין מרכזי. חבריו ושאר שרי המלכות היו שופטים את המקרים הרגילים, ואת השאלות הקשות והמורכבות ביותר הביאו להכרעתו [יוסף אבן יחיא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
נשאלת השאלה מדוע דניאל לא ביקש שגם חבריו ישבו עמו בשער המלך. על כך יש המסבירים כי בקשת מעמד כה ייחודי ועליון עבור אנשים נוספים הייתה נחשבת לחוסר דרך ארץ כלפי המלך, שכן בפסגה יש מקום רק לאדם אחד. בנוסף, מינוי חבריו לתפקידי שררה עלול היה לעורר קנאה מצד שרי המדינה המקומיים שהיו עשויים להתנכל להם. לכן, הישארותו של דניאל בשער המלך נועדה גם להעניק לו עמדת כוח שממנה יוכל להשגיח עליהם, להגן עליהם ולסכל כל מזימה נגדם [אלשיך].