ההכרה בפער העצום שבין מוגבלות ההשגה האנושית לבין אינסופיות הידיעה האלוהית עומדת בלב תפיסת ההשגחה בעולם. במילים ספורות, מורט המסך מעל טבעה של הידיעה העליונה, שאינה כבולה למגבלות החומר, המרחב או הזמן, והיא חודרת מבעד לאפלה המוחלטת ביותר.
ראשית, יש לבאר את מילותיו הארמיות של הכתוב [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]: גָּלֵא משמעו מגלה; עַמִּיקָתָא הן עמוקות; וּמְסַתְּרָתָא הן נסתרות; בַחֲשׁוֹכָא פירושו בחשכה; וּנְהוֹרָא הוא האור; והמילה שְׁרֵא משמעה שורה או חונה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב מציג את ה' כמי שמגלה לאוהביו ולעבדיו סודות עמוקים ונסתרים שבני אדם אינם מסוגלים לדעת בכוחות עצמם. עצם העובדה שה' גילה לדניאל את עומק סוד החלום, היא ההתגשמות של גילוי וּמְסַתְּרָתָא [רש"י, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא].
הפרשנים מצביעים על חלוקה מדויקת בסוגי המידע שה' חושף. המונח עַמִּיקָתָא מתייחס לעניינים שאין לשכל האנושי יכולת להשיג בשל עומקם האינטלקטואלי; וּמְסַתְּרָתָא הם דברים המוסתרים מעין אדם וניתנים להשגה רק באמצעות נבואה; ואילו מָה בַחֲשׁוֹכָא מתייחס לעניינים שטרם יצאו לאור כלל, כדוגמת אירועי העתיד [מלבי"ם]. בניגוד לבני אדם שלומדים ומסיקים מסקנות, אצל ה' הכל גלוי ומונח לפניו כמעשה עשוי. לכן הכתוב משתמש במילה גָּלֵא (מגלה), שכן ה' אינו צריך "להתחכם" או לחקור כדי לדעת, אלא רק לגלות את מה שכבר ברור לפניו [אבן עזרא, אלשיך].
מוטיב מרכזי נוסף עוסק בהבדל הפיזיקלי והמהותי שבין ראייה אנושית לראייה אלוהית. ראיית בשר ודם תלויה במקור אור חיצוני הפוגע בעצם ומשתקף אל העין, ולכן אדם אינו מסוגל לראות בחושך. לעומת זאת, ידיעתו של ה' אינה תלויה בחושים פיזיים או באור חיצוני. האור שוכן עמו וטבוע בוות, וידיעתו היא זו שמקרינה אור על המציאות. משום כך, גם החושך, שהוא היפוכו המוחלט של האור, אינו מהווה כל מניעה עבורו מלראות ולדעת הכל [מלבי"ם, אלשיך, יוסף אבן יחיא]. מכיוון שראייתו ושמיעתו של ה' הן מהותיות ואינן תלויות באיברים, הוא יודע גם את מצפוני הלב העמוקים ביותר ואת הדיבורים הנלחשים בחשאי [אלשיך].
מתוך הבנה זו, עולה רובד פילוסופי עמוק. הכתוב משמש כתשובה ניצחת לאותם הוגים הטוענים כי ה' מרומם ורוחני מדי מכדי להשגיח על העולם השפל והחומרי. עצם העובדה שה' חושף את עתיד המלכויות בהיסטוריה האנושית, מוכיחה כי העכירות והחומריות של העולם הזה – המכונים בַחֲשׁוֹכָא – אינם עוצרים בעד אורו הרוחני מלהשגיח על כל פרט. יתרה מכך, הניסוח וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (והאור עמו שורה) מדייק לומר שהאור שוכן עמו, ולא שהוא שוכן בתוך האור. ה' אינו מוגבל או מוכל בתוך המרחב הרוחני, אלא האורה נאצלת ומשתלשלת מאתו [אלשיך].
לצד הפירושים הפילוסופיים, קיים גם רובד פנימי. על פי תורת הסוד, המונח בַחֲשׁוֹכָא רומז למקום הטומאה, הידוע כ"סטרא אחרא". ה' יודע את מצבן של הנשמות הקדושות והעשוקות הכלואות באותו חושך, ומתוך האור השורה עמו, הוא שולח אליהן חיות כדי לקיימן שם [חומת אנך]. בנוסף, דרשו חכמים במדרש כי המילה וּנְהוֹרָא, הנקראת גם "נהירא", רומזת לשמו של מלך המשיח, שעתיד להביא את האור השלם לעולם [מנחת שי].