ברגעי משבר הרי גורל, כאשר גזירה קשה מרחפת באוויר, הצעד הראשון של אנשי מעלה הוא התנתקות משאון העולם והתכנסות פנימית יחד עם שותפיהם לדרך. כאשר מלך בבל גוזר כליה על החכמים, דניאל פועל באופן מיידי.
על המילים לְבַיְתֵהּ אֲזַל (הלך לביתו) מסבירים הפרשנים כי דניאל, שהיה טרוד בדרך כלל בעסקיו בשער המלך, עזב את שגרת יומו כדי שלא להתעסק בשום דבר אחר [אבן עזרא, מלבי"ם]. מטרת ההליכה הביתה הייתה התבודדות. הוא ביקש להתנתק מהסביבה כדי להתפלל ולחלות את פני ה' [מצודת דוד], ולהכין את עצמו מבחינה רוחנית עד שתשרה עליו ההשראה האלוהית [מלבי"ם].
בהמשך הפסוק נאמר כי דניאל מִלְּתָא הוֹדַע (הודיע את הדבר) לחבריו חנניה, מישאל ועזריה. הדבר שאותו הודיע הוא עצם הגזירה שיצאה מלפני המלך [מצודת דוד]. שיתוף החברים לא נועד רק להעברת מידע, אלא למטרה מעשית ורוחנית: דניאל קרא להם להתבודד יחד עמו, בתקווה שגם עליהם תשרה הרוח בהתאם להכנתם [מלבי"ם]. המטרה המשותפת של ארבעתם הייתה לשאת תפילה ולבקש רחמים מה' שיגלה להם את סוד החלום, למען לא יאבדו יחד עם שאר חכמי בבל [יוסף אבן יחיא].
התכנסות זו של דניאל וחבריו משקפת את דרכם של צדיקים בעת צרה; הם מקבלים עליהם את הדין ומצדיקים אותו, אך זועקים לה' מתוך המצוקה. תפילתם אינה נובעת רק מרצון להצלה אישית, אלא מדאגה לכבוד שמו של ה', כדי למנוע מצב שבו הרשעים יראו במפלתם של ישרי הלב ויאמרו כי עבודת ה' היא לחינם [אלשיך].