התנפצותו המוחלטת של הצלם העצום מסמלת את קריסתן של אימפריות אדירות והיעלמותן, תוך פינוי הדרך למציאות חדשה שתופסת את מקומן. כלל החומרים המרכיבים את הצלם מאבדים ברגע אחד את צורתם וממשותם.
הפרשנים מסכימים כי המילים בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה מתארות כיצד כל חלקי הצלם והחומרים השונים – הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב – נשחקו, נכתשו והודקו יחדיו באותו הרגע. שברי הצלם הפכו לחלקיקים זעירים, וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט – הם נעשו קלים כמוץ המתעופף ונסער מן הגרנות בימי הקיץ. באשר למילה כְּעוּר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במוץ, אך יש המציעים כי המילה נגזרת מנעורת של פשתן, ומכוונת לדבר שנוער והושלך [מצודת ציון].
לאחר הכתישה, וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא – הרוח נשאה ופיזרה את השאריות. ביחס לתוצאת הפיזור, וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתְּכַח לְהוֹן, עולה הבדל מעניין בין הפרשנים. הגישה המקובלת היא שהחלקיקים נעלמו כליל, עד שלא נודע כלל מקומם הראשון ולא נותר כל סימן שאי פעם היו קיימים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת בלשון הפלגה וגוזמה, ולפיהם הרוח פיזרה את אבק הצלם עד שמילא את כל הארץ, כך שלא נמצא מקום בודד שיוכל להכיל ולהחזיק את כל השאריות [מצודת דוד].
בניגוד מוחלט להתרסקותו והיעלמותו של הצלם, וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב – האבן שהכתה והחריבה את הצלם הפכה להר עצום בגודלו, שהלך וצמח עד שמילא את הארץ כולה.