חזון ארבע המלכויות מגיע לשיאו עם ההבטחה להקמתה של מלכות אלוהית ונצחית, אשר תחליף את כל האימפריות האנושיות שקדמו לה. מלכות זו לא תעלה לשלטון בדרך של כיבוש צבאי או פוליטי רגיל, אלא באמצעות התערבות אלוהית באחרית הימים, שתביא לסיומו המוחלט של רצף השלטון האנושי המוכר.
וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן (ובימיהם של המלכים הללו) – הפרשנים מסכימים כי מדובר בתקופת שלטונה של המלכות הרביעית, היא מלכות רומי. עם זאת, ישנה התייחסות למורכבות של תקופה זו. בעוד ש[רש"י] ו[ביאור שטיינזלץ] ממקדים את הזמן בעצם קיומה של המלכות הרביעית, [המלבי"ם] מדייק כי הכוונה היא למלכים האחרונים שיהיו בזמן הגאולה, המרומזים באצבעות רגלי הצלם. [האלשיך] מוסיף נדבך היסטורי ומסביר מדוע הפסוק נוקט בלשון רבים ומזכיר "מלכים". לדבריו, בניגוד למלכות בבל הראשונה שנכחדה לחלוטין בטרם קמה המלכות שאחריה, המלכויות השנייה והשלישית לא הושמדו עד תום אלא רק הושפלו ונכבשו. לכן, בימי המלכות הרביעית עדיין יתקיימו שאריות מן המלכויות הקודמות, ועל כולן יחד יחול משפט ה'.
יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל (יקים אלוהי השמים מלכות שלעולמים לא תיהרס) – הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במלכות ה' שתתגלה בעולם באמצעות מלך המשיח. [אבן עזרא] מדגיש כי הקמת מלכות זו תתרחש מעצמה בעת הקץ, ללא שימוש בכוח אנושי או צבאי.
וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק (ושאת מלכותה לעם אחר לא תעזוב) – המלכות החדשה לעולם לא תינטש או תעבור לידי אומה אחרת. [המלבי"ם] מפרש כי משמעות הדבר היא בלעדיות מוחלטת, שכן לא יתאפשר לאף עם אחר למלוך לצידה או במקומה. מבחינה דקדוקית, [מנחת שי] מעיר על המילה וּמַלְכוּתָה, ומציין כי בכתבי יד עתיקים האות ה' בסוף המילה מופיעה ללא מפיק, ומשמשת למעשה כמו האות א'.
תַּדִּק וְתָסֵף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא (תכתוש ותאבד את כל המלכויות הללו) – תהליך הכחדת האומות יתבצע בשלבים. [המלבי"ם] מפרש כי תחילה המלכות תכתוש ותחליש את האומות (תַּדִּק), ולאחר מכן תכלה ותשמיד אותן לחלוטין (וְתָסֵף). [מצודת דוד] ו[האלשיך] מבהירים כי השמדה זו תקיף לא רק את המלכות הרביעית, אלא גם את המעט שנותר משאר המלכויות הקודמות, החל מכשדים וממדי.
וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא (והיא תעמוד לעולמים) – בסיומו של התהליך, מלכות המשיח תתבסס לבדה ותתקיים לנצח נצחים.