לאחר שסוד החלום נגלה לדניאל בחזון הלילה, פעולתו הראשונה אינה ריצה אל המלך כדי לקבל פרס או תהילה, אלא פעולה אסטרטגית שנועדה לעצור את שפיכות הדמים המיידית. כָּל קֳבֵל דְּנָה – כלומר, בעבור זה שנגלה לו הסוד ולנוכח גילוי זה, דניאל עַל עַל (נכנס) אל אריוך, דִּי מַנִּי (שאותו הפקיד) המלך להוציא להורג את חכמי בבל, ומבקש ממנו: אַל תְּהוֹבֵד – אל תאבד ותהרוג אותם מעתה, אלא הַעֵלְנִי (הכניסני) לפני המלך.
בחירתו של דניאל לגשת קודם אל שר הטבחים ולא ישירות אל המלך נובעת ממספר מניעים. ראשית, דניאל חשש שמא אריוך יבצע את שליחותו ויהרוג את החכמים בזמן שהוא עצמו יעשה את דרכו אל המלך, ולכן מיהר קודם כל לעצור את "מלאך המוות" [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. בנוסף, דניאל פעל מתוך רגישות פוליטית וחברתית. הוא הבין שאם יבוא ישירות למלך ויפתור את החלום, הדבר יציג את חכמי בבל ככלי ריק ויעורר עליו את קנאתם ושנאתם. לכן, הוא בחר ללכת במיוחד אל הממונה על ההריגה ולהכריז בפומבי כי מטרתו העיקרית היא הצלת חיי החכמים, כדי שאלו יכירו לו טובה ולא יראו בו אויב מתנשא [אלשיך]. מעבר לכך, פנייה זו נועדה גם להגן על אריוך עצמו מפני זעם המלך על עיכוב ההוצאה להורג; דניאל הציע לאריוך להכניס אותו אל המלך, כך שאריוך יוכל להציג זאת כאילו הוא עצמו מצא את הפותר, ובכך תהיה לו אמתלה מוצדקת לעיכוב הפקודה [מלבי"ם].
כאשר דניאל מצהיר בפני אריוך וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא (ואת הפתרון למלך אגיד), הוא נמנע מלהזכיר שיגיד למלך גם את החלום עצמו. יש המפרשים כי מדובר בלשון קצרה, שכן מובן מאליו שלא ניתן להגיד את הפתרון מבלי לדעת תחילה את החלום [אבן עזרא]. עם זאת, גישה אחרת רואה בהשמטה זו הסתרה מכוונת: דניאל רצה להצניע את גודל הנס בפני אריוך, כדי לא להעצים את הבושה של חכמי בבל שטענו כי שום אדם אינו מסוגל לדעת את החלום [אלשיך]. הבטחתו להגיד את הפתרון טומנת בחובה את ההבטחה לברר למלך את האמת המוחלטת, שכן על ידי הזכרת החלום והרהורי לבו של המלך, יוכח מעל לכל ספק שזהו אכן הפתרון האמיתי [מלבי"ם].