חזון הצלם מגיע לשלבו הסופי, המיוצג על ידי אצבעות הרגליים, ומתאר את תקופת האחרית של המלכויות. הפסוק מבאר את חוסר האחידות של המלכות הרביעית, כפי שנרמז בפסוקים הקודמים. וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מורכבות מחומרים מנוגדים: מִנְּהֵן פַּרְזֶל (מהן ברזל, המסמל חוזק ועוצמה), וּמִנְּהֵן חֲסַף (ומהן חרס, שהוא חומר שביר מאוד). שילוב זה בא ללמד כי מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה – כלומר, מקצת המלכות תהיה חזקה ותקיפה כברזל, ומקצתה תהיה שבורה וחלושה כחרס [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, שטיינזלץ]. מבחינה טקסטואלית, המילה הכתובה בפסוק כ"מנהון" נקראת במסורת הקריאה "מִנְּהֵן", והמילה תֶּהֱוֵה (תהיה) נכתבת במדויק באות ה' בסופה ולא באות א' כפי שמופיע לעיתים במקומות אחרים [מנחת שי].
מבחינה היסטורית ורעיונית, אצבעות הרגליים רומזות לזמן האחרון של המלכויות באחרית הימים. עשר האצבעות מסמלות עשר מלכויות שונות שיתקיימו במקביל. בשלב זה, כבר לא תהיה מעצמה עולמית אחת שתמשול בכיפה לבדה, אלא הכוח העולמי יתחלק בין עשרה מלכים שונים, הכוללים את שרי ישמעאל ומלכים שונים ממזרח וממערב [אבן עזרא, מלבי"ם].
הפרשנים מעמיקים במשמעות העירוב בין הברזל לחרס, ומדגישים כי החלוקה אינה רק חיצונית, אלא מבטאת שבר פנימי מהותי. החלוקה לחזק וחלש תתקיים בתוך כל אומה ואומה, כך שגם בקרב המלכויות השונות יקומו מלכים חזקים לצד מלכים חלשים [מלבי"ם]. יתרה מכך, החולשה תהיה שזורה בתוך הכוח עצמו; אפילו בחלקים התקיפים והחזקים של המלכות יתגלו סדקים, שברים ונקודות תורפה, כך שהשבריריות של החרס תנכח באופן תדיר גם בתוך מוקדי הכוח של הברזל [אלשיך].