חזון הצלם מגיע לשיאו עם הופעתה של המלכות הרביעית והאחרונה, המיוצגת על ידי הברזל. מלכות זו מתאפיינת בכוח דורסני ואגרסיבי חסר תקדים, ונועדה לכבוש ולנפץ את כל האימפריות שקדמו לה. מבחינת מסורת הקריאה והכתיב, המילה רְבִ֣יעָאָ֔ה (רביעית) נקראת כך על אף שהיא נכתבת בספרים "רביעיה" [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמלכות זו מסמלת את אימפריית רומי [מלבי"ם, מצודת דוד]. בניגוד למלכויות הקודמות, הכתוב נמנע מלהשתמש במילה "אחרי" לתיאור עלייתה של מלכות זו. הסיבה לכך היא שרומי לא החליפה את מלכות יוון בבת אחת ובאופן מוחלט, אלא שתי המעצמות התקיימו במקביל זו לצד זו במשך תקופה, ממש כפי שירכיי הנחושת ושוקיי הברזל בצלם סמוכים זה לזה [מלבי"ם, מצודת דוד].
עוצמתה המוחלטת של המלכות מתוארת דרך תכונות הברזל: מְהַדֵּק וְחָשֵׁל – כלומר כותש, מרדד ומועך בעזרת פטיש [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילים כׇּל־אִלֵּ֖ן מתייחסות לכל סוגי המתכות שהרכיבו את הצלם, והן רומזות לכך שהמלכות הרביעית תכניע ותשבור את כל שאריות המלכויות הקודמות [רש"י, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק חושף שתי שיטות פעולה שונות של כיבוש ושליטה, הבאות לידי ביטוי במילים תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ (תכתוש ותרוצץ). מצד אחד, המלכות מהדקת ומחלישה עמים מסוימים, אך משאירה אותם בחיים כדי שיהיו כפופים תחתיה; ומצד שני, היא מרוצצת ומשמידה עמים אחרים לחלוטין, עד שלא נותר מהם זכר [מלבי"ם]. פעולת הריסוק הזו עתידה לפגוע גם בשאריות של מלכויות בבל ומדי, ולהתפשט אף אל מלכות ישמעאל שתעלה בהמשך [מצודת דוד].
מדוע בוחר הפסוק להדגיש דווקא את כוחו ההרסני של הברזל, ולא את חוזקו כחומר הגנה לבניית חומות ומבצרים? התשובה טמונה בהבנת המבנה השלטוני. שוקיי הברזל הטהור מסמלים אך ורק את הזרוע הצבאית של המלכות – שרי הצבא, הגיבורים ולוחמי המלחמות. בניגוד לערי השדה, האזרחים וקצוות המדינה, המשולים בהמשך החזון לכפות הרגליים המעורבות בחרס שביר, הזרוע הצבאית עשויה מברזל טהור נטול חולשות, שתפקידו היחיד הוא לרמוס ולכתוש את האויב [אלשיך].