תגובתו של המלך נבוכדנצר לפתרון החלום מהווה נקודת שיא שבה שליט האימפריה מכיר בעליונותו המוחלטת של ה'. לאחר שדניאל סירב לקבל סגידה ומנחות, המלך פונה אליו כדי להבהיר את כוונותיו, כשהוא מבקש להבטיח שאינו פוגע בכבוד ה' או מכחיש את קיומו [מצודת דוד, מלבי"ם, אלשיך].
המלך פותח ואומר מִן־קְשֹׁט, מילה שהפרשנים מסכימים כי משמעותה היא באמת או דברי אמת [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הוא מצהיר כי ה' הוא אֱלָהּ אֱלָהִין – אלוהי האלוהים. בתקופה שבה בני האדם ייחסו כוחות אלוהיים נפרדים לתופעות שונות כמו רעם, גשם, גבורה וחכמה, המלך מכיר בכך שאלוהי ישראל הוא הכוח העליון השולט על כולם [מלבי"ם]. מנקודת מבט משלימה, המלך מבהיר לדניאל שגם אם הוא רואה בדניאל עצמו סוג של אל בשל חכמתו העצומה, הוא עדיין מכיר בכך שה' הוא אלוהיו של דניאל, ולכן הוא גדול ממנו ומהווה אלוהים על כל האלוהים [מצודת דוד, אלשיך].
בהמשך, ה' מתואר כצירוף וּמָרֵא מַלְכִין, כלומר אדוני האדונים והמושל על כל המלכים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לאלוהויות של עמים אחרים, שנתפסו כשרים מקומיים בעלי כוח מוגבל לעם מסוים בלבד, מלכותו של ה' היא אוניברסלית ומוחלטת [אלשיך]. ההוכחה המובהקת לכך טמונה בחלום עצמו, הממחיש כי ה' שולט על הזמנים ועל ההיסטוריה, והוא זה שמקים ומפיל מלכויות ואימפריות כרצונו, כך שכל שאר המלכים כאין וכאפס לעומתו [מלבי"ם, אלשיך].
לבסוף, המלך מכנה את ה' וְגָלֵה רָזִין (מגלה סודות), עובדה שהוכחה הלכה למעשה כיוון שדניאל הצליח לגלות את רָזָא דְנָה – סתר וסוד זה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. היכולת של דניאל לחשוף את הסוד, במיוחד בהיותו רך בשנים, נובעת אך ורק מכך שאלוהי השמים הוא מגלה הסודות האמיתי שהעניק לו כוח זה [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, אלשיך]. מעבר לכך, חשיפת הסוד ההיסטורי והעצום הזה, הנוגע לכל הדורות, מעידה בקל וחומר כי ה' יודע את כל הצפונות והסודות כולם [אלשיך].