בעת מצוקתו, מגייס מלך בבל את השכבה הבכירה של חכמי וקוסמי הקיסרות. המלך אינו קורא לאנשי מידות, מהנדסים או אדריכלים, אלא בוחר בקפידה ארבע קבוצות של חכמים, שכל אחת מהן מחזיקה במומחיות שעשויה לשפוך אור על מקור החלומות [אבן עזרא].
הפרשנים מנתחים את תחומי ההתמחות של קבוצות אלו:
לַחַרְטֻמִּים הם חוקרי הטבע ובעלי השכל העיוני [יוסף אבן יחיא], המבינים את פעולת הנפש ויודעים כיצד היא מייצרת חזיונות בעת השינה [אבן עזרא, מצודת דוד].
וְלָאַשָּׁפִים הם רופאים ובעלי השכל המעשי [יוסף אבן יחיא], הבוחנים את מצבו הגופני של האדם דרך הדופק ונוזלי הגוף, מתוך הבנה שחלומות רבים מושפעים ישירות ממצב הגוף [אבן עזרא, מצודת דוד].
וְלַמְכַשְּׁפִים הם משני הטבע ויוצרי אשליות, הפועלים באמצעות כוחות של דרישה אל המתים או שימוש בשעות מסוימות הקשורות לגרמי השמים כדי לגלות נסתרות [אבן עזרא, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
וְלַכַּשְׂדִּים הם חכמי המזלות, החוזים את העתיד על פי תנועת הכוכבים, אשר הכירו היטב את זמן הולדתו ומערכת מזלו של המלך [אבן עזרא, מצודת דוד]. באופן כללי, כל אלו מהווים דרגות שונות של יועצים וכוהני דת העוסקים בגילוי עתידות ופתרון חלומות [ביאור שטיינזלץ].
באשר למטרת הקריאה, לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמוֹתָיו, קיימת ניגודיות מעניינת בין הפרשנים לגבי המידע שנמסר לחכמים טרם בואם. יש הסבורים כי המלך ניסח את קריאתו במכוון באופן עמום, כדי שיחשבו שהוא מבקש רק את פתרון החלום. אילו היה חושף כבר בשלב זה ששכח את החלום עצמו ודורש מהם לשחזר אותו מדעתם, הם היו נמלטים ומסתתרים מפחד [חומת אנך]. לעומת זאת, גישה אחרת טוענת כי השליחים הודיעו להם מראש שעליהם לגלות את תוכן החלום עצמו. המטרה הייתה לאפשר להם להתכונן בביתם, להשתמש בספריהם ובכליהם בשקט, הרחק מאימתו של המלך שעלולה לבלבל את מחשבתם [מלבי"ם].
סיום הפסוק, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, חושף את גאוותם וסכלותם של החכמים. אף על פי שנדרשו למשימה שהיא למעלה מכוח אנושי, הם לא נמנעו מלהגיע ולא הקדימו להודות בחוסר האונים שלהם. תחת זאת, הם התייצבו בארמון ועמדו בביטחון לפני המלך, ממתינים למוצא פיו, כמציגים מצג שווא של שליטה ומוכנות למלא את הבקשה בכוח חכמתם [מלבי"ם, אלשיך].