מלך בבל מציג בפני חכמיו את התמורה העצומה שיקבלו אם יצליחו לעמוד באתגר שהציב להם. לאחר שאיים עליהם בעונש אם ייכשלו, הוא פונה כעת להבטחת שכר חסר תקדים למי שיצליח לשחזר את החלום ששכח ולהעניק לו פשר.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְהֵן פירושה "ואם", והמילה הַחֲוֺנִי משמעותה "תגידו לי". באשר לשכר המובטח, המלך מציע מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא. המילה וּנְבִזְבָּה מתורגמת על ידי רוב המפרשים כדורון, מנחה או מענק, כאשר יש המדגישים כי מדובר במתנה גדולה הניתנת בנדיבות ובוויתור רב [מצודת ציון]. [יוסף אבן יחיא] מחלק את ההבטחה לשלושה רבדים: מַתְּנָן הן הכנסות קבועות לכל ימי חייהם; וּנְבִזְבָּה הן מתנות עצומות של רכוש וקרקעות; וִיקָר שַׂגִּיא (כבוד רב) משמעותו שכל שאר האנשים ישתעבדו אליהם ויכבדו אותם.
בחלקו השני של הפסוק דורש המלך: לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֺנִי. המילה לָהֵן מתפרשת כ"לכן" או כ"אך ורק". דרישה כפולה זו נועדה להוות אבן בוחן לאמיתות הפתרון. המלך מבטיח כי אם יגידו לו את החלום עצמו, הוא לא יבקש מהם שום אות או הוכחה נוספת לנכונות הפתרון שיציעו [מצודת דוד]. יתרה מכך, עצם הבטחת השכר נועדה להרגיע את החכמים, שכן המלך מבהיר להם שגם אם פתרון החלום יהיה רע, הם לא יעוררו את כעסו אלא יקבלו את מתנותיהם, בתנאי שיאמרו את האמת [מלבי"ם].
[מלבי"ם] עומד על הבדל דק ומעניין בין הפסוק הקודם לפסוק זה. כאשר המלך איים עליהם בעונש, הוא השתמש במילה "תהודענני" שמשמעותה הודעת דבר שהשומע כלל אינו יודע ואינו יכול לאמת. אולם כאן, לעניין קבלת השכר, הוא דורש הַחֲוֺנִי (הגידו או הראו לי). הסיבה לכך היא שהמלך מבין כי לא יוכל להעניש אותם רק מספק שמא שיקרו לו, שכן הוא אינו זוכר את החלום. אך כדי להעניק להם כבוד ועושר כה רב, הוא דורש ש"יחוו" לו את החלום באופן כזה שברגע שישמע את דבריהם, זיכרונו יתעורר, הוא ייזכר בחלום בעצמו, וכך יתברר לו מעל לכל ספק שדבריהם אכן אמיתיים.