בלילות, טרם השינה, מחשבותיו של אדם נודדות אל עבר טרדותיו ורצונותיו. במקרה של מלך השולט על אימפריה אדירה, הרהורים אלו מתמקדים באופן טבעי בגורל ממלכתו ובעתיד שיבוא לאחר מותו. דניאל פונה אל נבוכדנצר ומסביר לו כי החלום שראה אינו מקרי, אלא תוצאה ישירה של מחשבותיו ותהיותיו.
המילה אַנְתְּ נכתבת במקור עם האות ה' בסופה, אך נקראת בלעדיה [מנחת שי]. דניאל פותח את דבריו בהסבר הסיבה שבגללה זכה המלך לחלום [מצודת דוד]. הוא מציין כי רַעְיוֹנָךְ, כלומר מחשבותיך והרהוריך [רש"י, מצודת ציון], עַל־מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ. משמעות הדבר היא שהמחשבות שהעסיקו את המלך במהלך היום עלו והציפו אותו גם בעת ששכב על מיטתו קודם השינה [רש"י, אבן עזרא]. המלך הוטרד ושאל את עצמו מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה, כלומר, מה יקרה לאחר תקופתו, מי ימלוך תחתיו, והאם המלכות הגדולה שהקים תאריך ימים [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. מתוקף מעמדו כשליט על חלקים נרחבים מן העולם, אך טבעי היה שירצה לדעת את צפונות העתיד [ביאור שטיינזלץ].
כאן עולה שאלה מתבקשת: מדוע שה' יגלה סודות היסטוריים עמוקים למלך גוי שאינו עובד אותו, וכיצד אדם חולם על אחרית הימים אם חלומות משקפים בדרך כלל רק את מחשבות היום יום? על כך משיבים הפרשנים כי עצם העיסוק של המלך בעתיד שימש כהכנה ראויה שבעקבותיה בחר ה' להתגלות אליו [מלבי"ם]. המלך אמנם חשב רק על העתיד הקרוב ועל יורשיו, ולכן נכתב כי הרהר על מה שיהיה אחרי הזמן הזה. אולם ה', שהוא וְגָלֵא רָזַיָּא (מגלה הסודות), בחר להרחיב את היריעה למען כבודו. לכן, בחלקו השני של הפסוק נאמר כי ה' הודיע לו מָה־דִּי לֶהֱוֵא באופן כללי, ללא התוספת "אחרי דנה". ה' גילה לו לא רק את העתיד המיידי שביקש לדעת, אלא את רצף המאורעות המלא עד לקץ הימים [מלבי"ם, אלשיך].