דניאל פותר את חלומו של נבוכדנצר ומסביר לו את פשר צלם המתכות הגדול שראה. בדבריו, הוא משרטט את היקפה העצום של ממלכת בבל, ומבהיר כי שלטונו המוחלט של המלך אינו הישג פוליטי רגיל, אלא מתנה אלוהית חסרת תקדים המקיפה את כלל הבריאה.
הפסוק פותח בתיאור מרחב השליטה של המלך: וּבְכָל דִּי דָיְרִין, כלומר בכל מקום שבו שוכנים וגרים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא – בני אדם, חיות הבר ועופות השמים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי ה' מסר בידיו של נבוכדנצר שליטה מוחלטת על כל היצורים החיים הללו [יוסף אבן יחיא, מצודת דוד]. שליטה זו הייתה כה מוחלטת וחריגה, עד שהמלך יכול היה לגזור על סוס שלא יצהל ועל עוף שלא יעוף [רש"י]. ביטוי ציורי לעוצמה זו מובא בדברי חז"ל, המתארים כיצד נבוכדנצר היה רוכב על אריה וקושר נחש לראשו [מצודת דוד, חומת אנך].
לאחר תיאור עוצמתו, דניאל מצהיר בפני המלך: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא – אתה הוא ראש הזהב של הצלם מהחלום. דימוי זה של "ראש" נושא מספר משמעויות. ראשית, הוא מצביע על כך שמלכותו היא הראשונה בזמן ובמעלה [מצודת דוד], והיא חזקה, מבוססת וחשובה מאין כמותה [רש"י]. שנית, ישנה הקבלה פיזיולוגית: כשם שהראש משפיע שכל ודעת על גוף האדם, וכן מפעיל את ההרגשה והתנועה אצל החיות והעופות, כך נבוכדנצר שולט ומנהיג את כלל הנבראים הללו [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בראש סמל לשלוש תכונות המאפיינות את המלך: חשיבות ושכל, תוקף וחוזק פיזי, וכן הדר ותפארת [אלשיך].
הבחירה לדמותו דווקא לראש של "זהב" אינה מקרית. כשם שהזהב מכובד ומוערך בכל מקום שבו גרים בני אדם, כך גם שלטונו של נבוכדנצר מתפרס על פני כל המקומות הללו, והוא עולה בחשיבותו על כל שאר המלכויות [אלשיך].
ייחודו של פסוק זה הוא בהדגשה יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ – ה' נתן את השליטה בידך שלך. המלוכה העולמית ניתנה לנבוכדנצר באופן אישי, ולא לאומה הכשדית כולה. זכות זו נפלה בחלקו כגמול ישיר מאת ה' על כך שבעברו פסע שלוש פסיעות כדי למחות על פגיעה בכבוד ה' ולחלוק לו כבוד במכתב שנשלח למלך חזקיהו. בזכות מעשה זה, זכה שתתקיים בו המלכות באופן אישי ושהוא עצמו יומשל לראש הזהב [אלשיך].