ההתבוננות בצלם הענק ממשיכה לרדת במורד הגוף, אל עבר הבסיס שעליו הוא נשען, ומציגה מעבר מחומרים חזקים ואחידים לתערובת מפוצלת ושבירה. כדי להבין את מבנה הפסוק, יש לחלק את הגפה התחתונה לשלושה אזורים אנטומיים: לאחר שהחלק העליון, הירך, תואר קודם לכן כעשוי נחושת, מתמקד כעת התיאור בשני החלקים הנותרים [מלבי"ם].
החלק האמצעי הוא שָׁקוֹהִי, שמשמעותו שוקיו, והן היו עשויות מברזל. החלק התחתון ביותר הוא רַגְל֕וֹהִי, כלומר כפות הרגליים [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מבאר את הרכב כפות הרגליים באמצעות המילה מנהון (אשר נכתבת כך במסורת הכתיב אך נקראת מִנְּהֵן [מנחת שי]) שפירושה "מהם" או "חלק מהן", והמילה חֲסַף שמשמעותה חרס [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי כפות הרגליים לא היו עשויות מקשה אחת, אלא היו מורכבות משילוב של ברזל חזק וחרס שביר. עם זאת, מודגש כי אופן חלוקת החומרים לא היה כזה שרגל אחת עשויה מברזל והשנייה מחרס, אלא שכל כף רגל בפני עצמה הייתה מורכבת מתערובת של מקצת ברזל ומקצת חרס [מצודת דוד].