תחשבו רגע מה הייתם עושים אם הייתם פותרים תעלומה ענקית שהמלך בכבודו ובעצמו לא הצליח לפתור. בטח הייתם רצים מהר אל הארמון כדי להודיע לו ולקבל את הפרס, נכון? אבל דניאל בוחר לעשות משהו אחר לגמרי. אחרי שה' גילה לו את סוד החלום, כָּל קֳבֵל דְּנָה, כלומר בגלל שהסוד התגלה לו, דניאל ממהר קודם כל לפעול כדי להציל חיים. הוא עַל, נכנס, אל אריוך, דִּי מַנִּי, שאותו הפקיד ומינה המלך להעניש את כל חכמי בבל. דניאל מבקש ממנו מיד: אַל תְּהוֹבֵד, אל תאבד ואל תפגע בהם, אלא הַעֵלְנִי, תכניס אותי אל המלך.
למה דניאל לא הלך ישר אל המלך? קודם כל, הוא פחד שעד שהוא יגיע לארמון, אריוך כבר יספיק לפגוע בחכמים, ולכן הוא רץ לעצור אותו. שנית, דניאל היה חכם ורגיש. הוא ידע שאם הוא פשוט יפתור את החלום, החכמים האחרים עלולים לכעוס ולקנא בו. כשהוא בא במיוחד כדי לעצור את העונש שלהם, הוא מראה להם שהוא פועל לטובתם. חוץ מזה, דניאל רצה להגן גם על אריוך עצמו מהכעס של המלך. כשאריוך מכניס את דניאל לארמון, הוא יכול להגיד למלך שהוא זה שמצא את הפותר, וכך יש לו סיבה טובה לכך שהוא עיכב את העונש.
בסוף דניאל מבטיח לאריוך: וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא, ואת הפתרון למלך אגיד. דניאל לא מזכיר כאן שהוא יגיד למלך גם את החלום עצמו, כי זה הרי מובן מאליו. אי אפשר באמת לפתור חלום בלי לדעת קודם כל מה הוא היה.