דניאל, פרק ב׳, פסוק מ״ה

כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ, בדיוק כפי שראית בחזון, ניתקה מן ההר אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, אבן שנחצבה מעצמה המסמלת את מלכות המשיח שתופיע באחרית הימים בכוחו של ה', כאשר דניאל מסתיר את זהות עם ישראל במשל האבן כדי לא להכעיס את המלך. אבן זו וְהַדֵּקֶת, ריסקה, את כל חלקי הצלם שעשויים פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא (ברזל, נחושת, חרס, כסף וזהב), אירוע שיתרחש כאשר שרידי האומות הקדומות יושמדו יחד כחלק מבריתות עמים במלחמת גוג ומגוג, או כאשר כל אומות ההיסטוריה יקומו יחד ליום הדין. לבסוף דניאל מצהיר כי אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה, האל הגדול גילה למלך את העתיד הרחוק, וחותם בקביעה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ. קביעה זו, לפיה החלום אמת ופתרונו אמין, נשענת על ההוכחה הניצחת שכפי שדניאל ידע לשחזר את החלום שהמלך שכח, כך גם המלך יכול להיות בטוח שפתרונו הוא אמת מוחלטת ואינו דמיון שווא.