דניאל, פרק ב׳, פסוק ל״ו

לאחר שתיאר במדויק את החלום הסתום כדי להוכיח למלך שדבריו הם האמת לאמיתה, מצהיר דניאל דְּנָה חֶלְמָא, זהו החלום שחלמת. כעת הוא עובר להציג את פתרונו, וּפִשְׁרֵהּ, המודגש כהסבר היחיד והאמיתי ולא כהשערה. השימוש בלשון רבים במילה נֵאמַר נובע מתוך ענווה ושותפות עם מידת החכמה, או משום שבניגוד לידיעת החלום שדרשה התגלות, הפתרון נשען על חכמה אנושית ולכן דניאל כולל עמו חכמים נוספים. את הפתרון הוא מציג קֳדָם־מַלְכָּא, לפני המלך ביחידות ובסוד, בניגוד לחלום שסופר בפומבי, משום שהדברים טומנים בחובם בשורה קשה על ביטול מלכותו.