דניאל, פרק ב׳, פסוק ז׳

חכמי בבל, הדחוקים לפינה לנוכח דרישת המלך, נאלצים להשיב תִנְיָנוּת, כלומר בפעם השנית, אך הפעם מתוך פחד מזעמו הם פונים אליו בעקיפין ובגוף שלישי. הם מבקשים כי מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדּוֹהִי, מתוך ניסיון להרוויח זמן עד שייזכר בחלומו, או משום שכוחות הכישוף שלהם מסוגלים לקלוט מידע רק כאשר הוא נאמר בקול לאוויר העולם. ברגע שהחלום יסופר, אפילו רק למשרתיו האישיים, יוכלו החכמים לקלוט את המידע וכך את פתרונו נְהַחֲוֵה, כלומר יגידו למלך. כדי להפגין ביטחון הם מבטיחים לספק וּפִשְׁרָה, פתרון מיוחד ואמיתי, אך נמנעים מלהבטיח פתרון מוחלט לחלוטין מתוך חשש שמא בכל זאת יטעו בפרטים.