דניאל, פרק ב׳, פסוק ח׳

עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר ליועציו כי הוא מזהה את מצוקתם ומאשים אותם בניסיון נואש להתחמק מהגזרה שנגזרה עליהם. הוא מצהיר כי מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה, כלומר הוא יודע באמת ובוודאות מוחלטת, דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין. כוונתו היא שהם מנסים לקנות זמן בתקווה שיירגע, ויש המפרשים שמשמעות הדבר היא שהם כבר מכורים ומסורים למיתה בשל תרמיתם. התנהגותם נובעת מכך שכׇּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא, שכן הם הבינו שהחלום נשכח ממנו לחלוטין ולכן הם מבקשים בצביעות שיספר אותו. המלך מבהיר להם כי החלטתו סופית ושום עקשנות לא תמנע את השמדתם.