דניאל, פרק ב׳, פסוק ט׳

אם לא תודיעו לי מהו החלום, דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי, גזר דין מוות אחד יחול על כולכם ללא יוצא מן הכלל, שכן חֲדָה הִיא דָתְכוֹן. המלך מאשים אותם כי וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הִזְדַּמִּנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי, כלומר שהם הכינו את עצמם מראש לומר לפניו דברי שקר ומרמה. הוא חושף שהם מנסים למשוך זמן עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא, בתקווה שכעסו ישכך, שיוכלו לתאם ביניהם גרסה שקרית, או כדי להמציא פתרון על העתיד הרחוק שאיש לא יוכל להפריך. מתוך חוסר אמון מוחלט, המלך מציב בפניהם מבחן יחיד ודורש לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי. רק אם יגלו את הנסתר ויתארו את החלום במדויק הוא יאמין להם, וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי – וכך ידע שהם אכן מסוגלים לספק לו את פתרונו האמיתי והוודאי.