דניאל, פרק ב׳, פסוק ה׳

המלך מציב דרישה של חיים ומוות בפני חכמיו, לְכַשְׂדָּאֵי על פי מסורת הקריאה, ומצהיר מִלְּתָה מִנִּי אַזְדָּא. רוב המפרשים מסבירים כי החלום העוצמתי שחלם נשכח מזיכרונו לחלוטין, אך יש המסבירים שהכוונה היא שגזר דינו מוחלט וסופי. הוא דורש מהם הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ, כלומר לא רק לפתור את החלום אלא לתאר אותו באופן כה מדויק שיעורר את זיכרונו, כדי שיוודא שאינם בודים פתרונות שקריים. אם ייכשלו, המלך מאיים כי הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן, גופם ייחתך לנתחים בבושה ובביזיון, וכן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן, בתיהם יהפכו לאשפה או לחורבות כדי למחוק את מורשתם וזכרם מן העולם לחלוטין.