דניאל עָנֵה ופונה בקול רם אל שַׁלִּיטָא דִי־מַלְכָּא, מתוך הבנה שהשר הבכיר מודע למניעי המלך. הוא שואל עַל־מָה דָתָא מְהַחְצְפָה, כלומר מדוע פקודת ההריגה כה אכזרית ומבוצעת בחיפזון רב כל כך, מבלי להעניק לחכמים שהות לחיפוש פתרון נבואי. בתגובה לכך, אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל ומסביר שההחלטה נובעת מכישלונם של החכמים לגלות את החלום ומייאושם המוחלט, וכן מזעמו של המלך על כך שבעצתם הרג את כהני ה' שהיו מסוגלים לפתור תעלומות כאלה. מידע זה עורר תקווה בלב דניאל, שהבין כי מאחר שלא היה שותף לייאושם, הדרך עדיין פתוחה בפניו לגשת למלך ולבקש זמן.
דניאל, פרק ב׳, פסוק ט״ו
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.