קרה לכם פעם שדברים קרו כל כך מהר סביבכם, ורק רציתם לעצור לרגע ולשאול מישהו מה בעצם קורה? זה בדיוק מה שדניאל עושה כשהוא שומע על הגזרה הקשה והפתאומית של מלך בבל נגד החכמים. דניאל פונה אל אריוך, השר של המלך, בקול רם וברור, וזה מה שמשמעות המילה עָנֵה. הוא פונה אליו בכבוד וקורא לו שַׁלִּיטָא דִי־מַלְכָּא, כלומר שר ומושל בכיר, כי הוא יודע שפקיד כל כך חשוב בטוח מבין מה עומד מאחורי ההחלטות של המלך.
דניאל שואל אותו למה הפקודה כל כך מְהַחְצְפָה, כלומר מהירה ופזיזה. דניאל מתפלא: גם אם המלך דרש משהו שקשה מאוד לעשות, למה לא לתת לחכמים קצת זמן לחשוב, להתפלל ולנסות למצוא פתרון? למה למהר להעניש אותם מיד בלי לחכות בכלל?
בתגובה, אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל, אריוך מסביר לדניאל את כל ההתרחשות. הוא מספר שהחכמים לא ידעו לגלות למלך את החלום שהוא שכח, והם אפילו לא ביקשו מהמלך עוד זמן כי הם טענו שזה פשוט בלתי אפשרי. כשדניאל שומע את זה, הוא מתמלא בתקווה. הוא מבין שבגלל שהוא לא היה שם ולא התייאש כמו כולם, יש לו עדיין הזדמנות לגשת אל המלך, לבקש עוד קצת זמן, ולסמוך על ה׳ שיעזור לו לפתור את התעלומה.