תארו לעצמכם שאתם צריכים לגשת למלך כועס וחזק ולבקש ממנו טובה, כשאתם יודעים שכל מילה לא במקום עלולה להכעיס אותו עוד יותר. כמה אומץ הייתם צריכים לאסוף בשביל צעד כזה?
זה בדיוק מה שקורה לדניאל. המלך נבוכדנאצר כועס מאוד ורוצה להעניש את כל החכמים שלו, אבל דניאל מחליט לפעול באומץ. מתוך ביטחון מלא בה׳ הוא ניגש לבדו ישירות אל המלך. הוא עושה זאת בעצמו ולא מבקש רשות מהשרים האחרים, כדי שאף אחד לא יקנא בו או יפריע לו לנסות להציל את כולם. דניאל עַל וּבְעָא, כלומר נכנס וביקש מהמלך, יִנְתִּן־לֵהּ, שיינתן לו עוד קצת זמן. למה הוא צריך את הזמן הזה? כדי שיוכל להציג בפני המלך את וּפִשְׁרָא, שזה הפתרון של החלום.
אולי תשאלו את עצמכם למה דניאל מבקש זמן רק כדי להגיד את הפתרון, הרי המלך דרש מהחכמים לדעת קודם כל מה בכלל היה החלום שלו. התשובה היא שדניאל פשוט בחר לדבר על הדבר העיקרי והחשוב ביותר. המטרה האמיתית של המלך היא להבין את משמעות החלום, וברור לכולם שכדי להגיד את הפתרון, דניאל יגלה למלך גם את החלום עצמו.