דניאל, פרק ב׳, פסוק י״ד

חשבתם פעם איך אפשר לעצור סכנה גדולה רק בעזרת מילים נכונות ודיבור רגוע? ברגע המותח שבו ריחפה סכנה על כל החכמים, דניאל לא נכנע לייאוש ולא ניסה להילחם בכוח. בֵּאדַיִן, כלומר אז, באותו הזמן, הוא החליט לפעול בדרך מיוחדת. במקום לפנות לחיילים הפשוטים שמיהרו לבצע את הפקודה, הוא ניגש ישירות אל רַב־טַבָּחַיָּא, השר הבכיר הממונה על העונשים של המלך. דניאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם, שזה אומר שהוא דיבר אל השר בנועם, בחוכמה ובהיגיון. הוא הסביר לו בעדינות שהפקודה לְקַטָּלָה, להעניש בחומרה את החכמים, לא אמורה לפגוע בו ובחבריו. דניאל טען שהגזירה דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל, שיצאה נגד חכמי בבל, כוונה רק לאותם חכמים שהמלך קרא להם אליו, והרי דניאל בכלל לא הוזמן לארמון. דניאל לא דאג רק לעצמו, אלא התעניין מתוך אכפתיות אמיתית בגורל של כל שאר החכמים. הדיבור המכובד וההגיוני הזה מצא חן בעיני השר, ששמח להקשיב לדניאל ולשתף איתו פעולה.