דניאל, פרק ב׳, פסוק כ״ה

אֱדַיִן, כלומר אז, אריוך הַנְעֵל, הכניס את דניאל לפני המלך. הוא עשה זאת בְּהִתְבְּהָלָה, במהירות ובחיפזון, מתוך השתוממות על גילוי החכם הצעיר וכדי להראות למלך שהוא פועל במרץ, ובכך להצדיק את עיכוב הוצאתם להורג של שאר החכמים. אריוך ממהר למנוע את כעס המלך על העיכוב ומכריז דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר, אשר מצאתי איש, תוך הדגשה שהוא מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד. ציון מוצאו מגלות יהודה בא להסביר כי בניגוד לכישלון החכמים המקומיים, חכמתו של איש זה אינה אנושית אלא נובעת מהופעת ה'. לבסוף הוא מבטיח כי דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע, את הפתרון הוא יודיע למלך, מתוך תקווה ששמיעת הפתרון תזכיר למלך את החלום מעצמו או תעניק לו ודאות פנימית מוחלטת בנכונותו.