בעוד המלך מתבונן בפסל המאיים בחלומו, חָזֵה הֲוַיְתָ, הוא נזכר בחלק המכריע והנשכח שעורר בו חרדה גדולה. עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן, לפתע נחתכה וניתקה אבן אחת מתוך סלע בעוצמה המזכירה את בקיעת ים סוף, וזאת דִּי־לָא בִידַיִן, ללא מגע אדם אלא בכוח מסתורי שפעל מעצמו. האבן הפלאית המשיכה במעופה וּמְחָת לְצַלְמָא, והכתה את הפסל בדיוק בנקודת התורפה שלו, עַל־רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא, רגליו העשויות תערובת של ברזל וחרס. כתוצאה מהמכה העזה, האבן וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן, שחקה וריסקה את רגלי הפסל לחלוטין.
דניאל, פרק ב׳, פסוק ל״ד
חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.