דניאל, פרק ב׳, פסוק כ״ג

דניאל פונה לה' בהודאה ומכריז לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, לך אלוהי אבותי אני מודה ומשבח, תוך שהוא תולה את ההתגלות שזכה לה בזכות אבותיו הקדושים ולא בצדקתו האישית. הוא מודה על כך שחׇכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי, חכמה וגבורה שניתנו לו ככלים מעשיים להצלה, הבאות לידי ביטוי בהבנת סוד המלך ובאומץ הלב לעמוד בפניו. בהמשך תפילתו דניאל אומר וּכְעַן הֽוֹדַעְתַּנִי דִּֽי־בְעֵינָא מִנָּךְ דִּֽי־מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא, וכעת הודעת לי את אשר ביקשנו ממך, את דבר המלך הודעתנו. אף שסוד המלך נגלה רק לו, דניאל משתמש בלשון רבים כדי להדגיש שהמענה האלוהי וההצלה הגיעו בזכות התפילה המשותפת של חבריו, ומתוך רצון שלא להתנשא עליהם.