מתוך הכרה באפסות האדם, עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר תפילת הודאה הנפתחת בשבח כללי על הנהגת ה' במציאות. הוא מכריז לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי־אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן־עָלְמָא וְעַד עָלְמָא, בקשה ששם ה' יהיה מבורך בכל המרחב שבין העולם התחתון לעליון, ובכל הזמן שמן העולם הזה ועד לנצח. התפילה מדגישה דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא, שכן החכמה שהתבטאה בגילוי סוד החלום והגבורה לשלוט בהיסטוריה שייכות לה' לבדו. דניאל נמנע מלהתגאות בתבונתו או באומץ ליבו, ומלמד שכל כוח ודעת המצויים בנבראים אינם עצמאיים, אלא פיקדון מאת ה' אשר מכוון את צעדיהם ופועל דרכם.
דניאל, פרק ב׳, פסוק כ׳
עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד עָלְמָ֑א דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.