דניאל, פרק ב׳, פסוק ל״א

דניאל פונה אל נבוכדנצר במילים אַנְתְּ מַלְכָּא, שכן ראוי שחלום על עתיד מלכויות העולם ייגלה דווקא למלך. הוא מתאר כיצד חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ הופיע צְלֵם חַד שַׂגִּיא, דמות אדם עצומת ממדים שניצבה ישירות מולו, קָאֵם לְקׇבְלָךְ. דניאל מצביע על צַלְמָא דִכֵּן, כלומר הצלם הזה שהצטייר שוב לנגד עיני המלך באותו רגע, ויש המפרשים שהמילה מתארת את הכן והבסיס שעליו עמד. הצלם היה רַב, בגדולה איכותית המייצגת שלטון על האנושות, וְזִיוֵהּ יַתִּיר, באור וזוהר המסמלים את פאר המלכות. מראהו היה מאיים ומפחיד, וְרֵוֵהּ דְּחִיל, כביטוי לאימה שמטילה המלכות על כל בני התמותה.