דניאל, פרק ג׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם ששמעתם משהו ממש לא הגיוני על חברים טובים שלכם. האם הייתם מאמינים מיד, או שהייתם הולכים לברר איתם את האמת פנים אל פנים? זה בדיוק מה שקורה למלך נבוכדנצר. המלך מקבל דיווח על כך ששלושה יהודים הפרו את הפקודה שלו וסירבו להתנהג לפי דת המדינה. בדרך כלל, עונש על התנהגות כזו הוא השלכה מיידית אל כבשן האש, אבל הפעם המלך עוצר. הוא מכיר את האנשים האלה, מחבב אותם, ובעבר הוא נתן להם הרבה דברים טובים. המרד שלהם נראה לו כל כך מוזר ובלתי הגיוני, שהוא מסרב להאמין למלשינים ומחליט לתת להם הזדמנות נוספת ולחקור אותם בעצמו. המלך פונה אליהם ושואל הַצְדָּא, כלומר, האם השמועה הזאת עליכם באמת נכונה? הוא קורא להם בשמות הבבליים שלהם, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ. יש בזה משהו מאוד מפתיע, כי השמות האלה קשורים לאלים של בבל, ובכל זאת שלושת האנשים האלה מסרבים לעבוד אותם. המלך מאשים אותם בשני דברים: קודם כל, לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין, אתם לא עובדים את האלים שלי, ודבר שני, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין, ואתם לא משתחווים לפסל הזהב שהקמתי. הסירוב שלהם להשתחוות לפסל פוגע מאוד במלך, כי יכול להיות שהפסל בכלל לא נועד לעבודה זרה רגילה, אלא היה דרך של המלך להראות לכולם שהוא השליט היחיד והמוחלט. לכן, כשמישהו לא משתחווה לפסל, המלך רואה בזה פגיעה ישירה בכוח שלו.