תארו לעצמכם מלך ששולט על המון מדינות ורוצה שכולם יצייתו לו באותו הרגע. איך הוא עושה את זה? נבוכדנצר מלך בבל רצה שכל העמים ישתחוו לפסל הענק שהוא בנה, אבל הוא ידע שאי אפשר להביא את כל האנשים בעולם לאותו מקום. לכן, הוא מצא פתרון חכם: הוא הזמין את כל המנהיגים והשרים החשובים כדי שייצגו את כל העמים שלהם.
המילה בֵּאדַיִן פירושה אז, והיא מתארת את הרגע שבו כל צמרת השלטון התאספה. לאירוע הגדול הזה הגיעו המון בעלי תפקידים. היו שם אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא, סִגְנַיָּא וגם פַחֲוָתָא, שהם השרים והמנהיגים. הגיעו גם אֲדַרְגָּזְרַיָּא שהם היועצים של המלך, גְדָבְרַיָּא שהם הגזברים שאחראים על הכסף, דְּתָבְרַיָּא שהם השופטים, וגם תִּפְתָּיֵא שהם ראשי השוטרים.
כל האנשים החשובים האלה הגיעו וְקָיְמִין, כלומר עמדו, לָקֳבֵל צַלְמָא שזה ממש ישירות מול הפסל. המלך לא הסתפק בכך שאנשים ישתחוו מרחוק כל אחד בעירו, אלא דרש מהמנהיגים לעמוד קרוב וממש מול הפסל. הוא רצה לראות אותם מקבלים על עצמם את השלטון שלו פנים אל פנים. ברגע שהמנהיגים עמדו שם, זה נחשב כאילו כל האזרחים שהם מייצגים מסכימים ומצייתים למלך.