תארו לעצמכם שאתם עומדים להיכנס למקום חדש לגמרי, מקום שאתם לא מכירים בכלל. האם הייתם רוצים שמישהו ילך לבדוק אותו קודם ויספר לכם מה קורה שם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל רגע לפני שהם נכנסו לארץ ישראל, אבל הדרך שבה הם עשו זאת הייתה קצת שגויה.
משה רבנו מזכיר לעם את מה שקרה באותו יום ואומר להם וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם. במקום לגשת בצורה מסודרת ומכובדת כמו שעשו כשקיבלו את התורה בהר סיני, העם הגיע אל משה בבלגן גדול. הצעירים דחפו את המבוגרים, וכולם נדחפו יחד כהמון אחד גדול, בלי לבקש רשות מהמנהיגים שלהם.
מתוך כל הבלגן הזה הם דרשו נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ. הם רצו לבחור בעצמם אנשים שילכו לרגל, למרות שה' בכלל לא ציווה על כך באותו רגע. הבקשה שלהם הייתה שהמרגלים וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ. המילה הזו לא אומרת שהם רצו לחפור בורות באדמה, אלא שהם רצו לחפש ולגלות את הסודות ואת החולשות של הארץ, דברים שבדרך כלל נסתרים מהעין.
הם גם ביקשו שהמרגלים וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר, כלומר יחזרו ויספרו להם באיזו שפה מדברים האנשים שגרים שם. המטרה הייתה לדעת את השפה כדי שיוכלו להבין את תוכניות המלחמה של האויב ולא יופתעו.
לבסוף הם רצו לדעת אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, כדי למצוא את הדרך הכי ישרה, נוחה ובטוחה למעבר של צבא גדול. הם גם ביקשו לדעת וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. הם לא התכוונו לכל הערים בארץ, אלא רצו שהמרגלים יבדקו אילו ערים חלשות יותר וקל לכבוש אותן ראשונות. כך הם קיוו למצוא מקום בטוח שאליו יוכלו להכניס את הנשים והילדים, לפני שימשיכו אל הערים החזקות יותר.