דברים, פרק א׳, פסוק מ״ד

יצא לכם פעם לראות מה קורה כשמישהו מתקרב בטעות לכוורת דבורים? הדבורים לא מחכות, אלא יוצאות מיד יחד כדי להגן על הבית שלהן. זה בדיוק מה שקרה לקבוצה מבני ישראל שניסתה לעלות לארץ בניגוד למה שה' ציווה. ברגע שהם התקרבו להר, יצאו לקראתם תושבי המקום שנקראים הָאֱמֹרִי. הם נקראים כך כי האמורי היה העם החזק והשולט ביותר באותו אזור הררי. התורה מתארת את המרדף שלהם אחרי בני ישראל במילים כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים. ממש כמו נחיל דבורים שיוצא יחד להגן על הדבש שלו, כך האויבים התאספו במהירות והקיפו את בני ישראל מכל עבר. אבל לדימוי של הדבורה יש עוד משמעות. עקיצה של דבורה היא דבר שכואב מאוד, אבל היא לא הורגת אדם. התורה משתמשת במילה וַיַּכְּתוּ, שמשמעותה מכה או שבירה. רוב המפרשים מסבירים שהאויבים רק הכו ופצעו את בני ישראל מכות כואבות כמו עקיצות, אבל לא הרגו אותם, כי ה' רצה רק להעניש אותם על כך שלא הקשיבו לו, ולא רצה שהאויבים יתגאו שניצחו. המרדף הכואב הזה נמשך עַד־חׇרְמָה, שזהו שם של מקום, וגם מילה שמתארת הרס ושבירה, כי בני ישראל נאלצו לסגת ולברוח משם.