לקראת סיום תיאור הקמת מערכת המשפט במדבר, משה רבנו מסכם את הציוויים שהעביר לעם. בעוד שבפסוקים הקודמים משה פנה אל השופטים עצמם, כאן הוא פונה אל כלל ישראל.
המילים וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם מהוות אזהרה לציבור שתהא אימת הדין והשופטים עליהם, כשם שקודם לכן הוזהרו השופטים כיצד לנהוג בציבור [קיצור בעל הטורים, שפתי כהן]. משה מדגיש זאת גם כדי שהעם לא יחשוב שהוא העלים מהשופטים חלק מן ההלכות כדי לשמור על כוחו ולגרום להם להיות תלויים בו, אלא הוא מצהיר שלימד אותם את הכל בשקיפות מלאה [מלבי"ם].
באשר למהות הציווי, אֵת כָּל הַדְּבָרִים, קיימות במקורות מספר גישות מרכזיות. על דרך הפשט, הכוונה היא לכלל החוקים, המשפטים והתורה שמשה לימד את ישראל ישירות מפיו [אבן עזרא, רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. פרשנים אלו מסבירים כי משה רצה להדגיש שאמנם הוא קיבל את עצת יתרו חותנו למנות שופטים שיעזרו לו לדון את העם, אך את תפקיד לימוד התורה הוא השאיר לעצמו. אגב כך, משה נמנע מלהזכיר כאן את שמו של יתרו כמי שיעץ לו את הרעיון. הדבר נבע מתוך ענווה של משה, או כדי לא להזכיר לדור הזה שיתרו לקח אישה כושית, או משום שבסופו של דבר המהלך יצא לפועל רק לאחר שמשה נמלך בה' והדבר נעשה על פי ציוויו [רמב"ן, הטור הארוך].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק אינו עוסק בכלל התורה, אלא ממשיך את נושא מערכת המשפט. לפיכך, המילים מכוונות לעשרת ההבדלים ההלכתיים המהותיים שבין דיני ממונות (משפטים כלכליים) לדיני נפשות (משפטים שעונשם מוות) [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ברטנורא, חומש קה"ת]. הבדלים אלו נועדו להחמיר ולהקפיד הרבה יותר בדיני נפשות, והם כוללים בין היתר את מספר השופטים הנדרש, סדרי הדיון, האפשרות לשנות את הדעה לטובת הנאשם או לרעתו, וזמני מתן גזר הדין. יש המציינים כי כל עשרת ההבדלים הללו אף רמוזים במילים השונות של הפסוקים הסמוכים [משכיל לדוד].
גישה שונה מציעה שהמילים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן מתייחסות בכלל להכנות הפיזיות של העם לקראת הנסיעה במדבר. המילה נכתבה בצורה שמקטינה את פועלם של בני ישראל, כדי לרמז שרוב ההכנה לדרך נעשתה בדרך נס ולא בכוח ידיהם [העמק דבר].
הדגשת הזמן במילים בָּעֵת הַהִוא (מילה הנכתבת עם האות ו' אך נקראת "ההיא" [מנחת שי]) זוכה אף היא למספר התייחסויות. יש מי שמסביר כי משה מזכיר את הזמן כדי להוכיח לעם שהם למדו את כל התורה כולה בזמן קצר מאוד, ומכאן שהעיכוב של ארבעים שנה במדבר נבע מחטאיהם בלבד ולא מצורך בזמן לימוד נוסף [חזקוני]. פירוש אחר קושר זאת להבטחתו של משה לשפוט בדברים הקשים; משה מבטיח לעם שכאשר תגיע אליו שאלה משפטית סבוכה, הוא לא יעכב את הדין, אלא מיד באותה העת הוא ישמע את דבר ה' וישיב להם תשובה מיידית ללא דיחוי [כלי יקר].