במעמד התוכחה בערבות מואב, משה רבנו משחזר את רגע ההחלטה הגורלי על שליחת המרגלים, וחושף את הפער העמוק שבין כוונותיו לבין מניעיהם הנסתרים של בני ישראל.
ההכרזה וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר מעוררת שאלה, שכן מדובר במהלך שהוביל לחטא קשה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר הוטב רק בעיני משה, בשר ודם, אך בשום אופן לא בעיני ה' הבוחן כליות ולב [רש"י, רבנו בחיי, תורה תמימה, משכיל לדוד]. הסכמתו של משה נבעה מתכסיס פסיכולוגי: הוא קיווה שאם יסכים מיד וללא התנגדות, העם יבין שאין ממה לחשוש, יחוש ביטחון, וממילא יחזור בו מהבקשה לשלוח מרגלים [רש"י, לבוש האורה, משכיל לדוד, ביאור יש"ר].
בנוסף, משה דן את העם לכף זכות ופירש את בקשתם באופן חיובי. הוא סבר שהם אינם מטילים ספק בהבטחת ה', אלא מבקשים לפעול בדרך הטבע: לתכנן את מסלול הכיבוש ההדרגתי [ספורנו, בכור שור], לאתר את המקומות שבהם הטמינו הכנענים את אוצרותיהם [אור החיים], או לשלוח נציגים גלויים שיעוררו בעם חיבה לארץ ויחזקו את ביטחונם [העמק דבר, מלבי"ם]. משה אישר את המהלך גם משום שראה שישנה הסכמה לאומית רחבה של כלל העם לדבר [אבן עזרא, רבנו בחיי].
כאשר משה מתאר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙, הפרשנים מסבירים שהבחירה הייתה קפדנית – הוא לקח את האנשים המובחרים והמסולתים ביותר בעם [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. משה בחר דווקא נציגים מתוך ישראל, ולא שכר שליחים זרים הבקיאים במלחמה, משום שמטרת השליחות הייתה שהנציגים יראו את נעימות הארץ, יתאהבו בה, ויעבירו את ההתלהבות הזו לכלל העם [העמק דבר].
עם זאת, בתיאור שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים, בולט חסרונו של תואר כבוד. בניגוד לתיאור המקורי בספר במדבר, כאן משה אינו מכנה אותם "נשיאים" או "ראשי בני ישראל". הסיבה לכך היא שלאחר שהרשיעו והוציאו את דיבת הארץ, משה מסרב לספר בשבחם של רשעים [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. עצם המספר שנים עשר גם מעיד על כוונתו המקורית של משה: מרגלים רגילים נשלחים בחשאי ובזוגות, ואילו משלחת של שנים עשר נועדה להיות משלחת גלויה של תרים וסיירים [מלבי"ם].
המילים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט באות ללמד ששבט לוי לא היה חלק מהמשלחת. הפרשנים מקשים: הרי עובדה זו כבר ידועה לנו במפורש מפרשת המרגלים המקורית, ומה הצורך להדגישה כאן בתוכחה? על כך משיבים הפרשנים שמשה מזכיר זאת כעת כדי לספר בשבחם של בני שבט לוי, שלא היו שותפים כלל לעצה הרעה, לא נקהלו לדרוש את שליחת המרגלים, ולכן גם לא נגזרה עליהם גזירת המוות במדבר [גור אריה, ברכת אשר, ריב"א, שפתי חכמים, דברי דוד, חתם סופר]. פרשנות נוספת מציעה שמשה השתמש בהיעדרותו של שבט לוי כרמז לעם: בכך שלא שלח נציג משבטו שלו, הוא אותת להם שאין דעתו נוחה מהשליחות, וקיווה שהם יבחינו בכך ויבטלו את המהלך מעצמם [לבוש האורה].