בתוך תיאור המשא הכבד של הנהגת העם, משה עוצר את שטף דבריו ומשלב מאמר מוסגר של ברכה כנה. הוא מבהיר כי תלונתו על ריבוי העם אינה נובעת מצרות עין, אלא להפך – הוא מייחל להתרחבותם העצומה, אלא שכאדם יחיד קשה לו לשאת את המעמסה של אומה כה גדולה ועשירה [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. מכיוון שהעם קיבל בהכנעה את דברי התוכחה של משה, הם זכו שתחול עליהם ברכתו המלאה [שפתי כהן].
הפסוק מחולק לשני רבדים של שפע: כמות ואיכות. המילים יֹסֵף עֲלֵיכֶם מכוונות לריבוי המספרי של העם, ואילו ההבטחה וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם מתייחסת לאיכות חייהם – ברכה של עושר, הצלחה ושפע בכל תחומי החיים [העמק דבר, מלבי"ם]. משה מדגיש את המילה כָּכֶם (כמו שאתם עכשיו) כדי לומר שהברכה אינה רק לריבוי פיזי, אלא לכך שירבו כשהם במדרגה של צדיקים, וה' ישמח בהם [אור החיים].
מתח פרשני מרכזי סובב סביב המילים אֶלֶף פְּעָמִים. עולה השאלה: מדוע משה תוחם את הברכה למספר מוגדר, והרי ה' כבר הבטיח לאבות שהעם יהיה חסר מספר כחול הים וככוכבי השמים?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפסוק זה משקף דו-שיח בין משה לישראל. כאשר משה השמיע ברכה זו, העם התרעם על כך שהוא נותן קצבה וגבול להבטחה האלוהית. על כך השיב להם משה שתוספת זו של אלף פעמים היא ברכתו האישית שלו, אך מיד לאחריה הוא מוסיף שמעבר לכך, ה' יברך אותם בלי גבול כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם.
מדוע בכלל הוצרך משה לתת ברכה מוגבלת משלו לצד ברכת ה'? כמה כיוונים מוצעים לכך:
יש המסבירים כי ברכתו האינסופית של ה' מותנית בקיום המצוות, ואילו משה, מתוך אהבתו לעם, רצה להעניק להם ברכה ודאית ומוחלטת ללא כל תנאי, גם אם חלילה יחטאו ולא יהיו ראויים לברכה האלוהית באותה עת [שפתי חכמים, לבוש האורה, גור אריה]. בנוסף, מעצם טבעו של אדם בשר ודם, הוא מסוגל להעניק רק ברכה קצובה ומסוימת, בניגוד לשפע האלוהי שאין לו סוף [צפנת פענח].
גישה אחרת משתמשת במשל על מלך המפקיד את הוצאות בנו בידי אפוטרופוס. לפי פירוש זה, הברכה המוגבלת של משה נועדה לשימוש מיידי בעולם הזה, כדי שלא תאבד במקרה של חטא וגלות, ואילו הברכה האלוהית העצומה נשמרת מובטחת לעם ישראל לעתיד לבוא [משכיל לדוד, הדר זקנים].
מנגד, יש החולקים על התפיסה שמדובר במספר מדויק ומצמצם. לפי דעה אחת, הביטוי אֶלֶף פְּעָמִים אינו אלא מטבע לשון שנועד לתאר כמות עצומה ובלתי נתפסת [בכור שור]. דעה אחרת מציעה שמשה כלל אינו מפריד בין ברכתו לברכת ה', אלא מתפלל שה' יוסיף ויכפיל את הברכה שכבר הבטיח להם, פי אלף יותר [יריעות שלמה].
בסופו של דבר, כאשר תתקיים ההבטחה הזו וישראל יזכו לשפע כה רב, הדבר יגרום לכלל האנושות לשבח ולברך את שם ה' על כך שקיים את הבטחתו [קיצור בעל הטורים].