בנאומו של משה רבנו לפני הכניסה לארץ, הוא חוזר אל נקודת ההתחלה של חטא המרגלים ומציב בפני הדור החדש מראה המשקפת את שורש הכישלון. משה מדגיש כיצד יוזמת הריגול לא נולדה מציווי אלוהי, אלא מתוך דרישה עממית שהחלה בחוסר סדר, המשיכה במניעים נסתרים, והסתיימה בבכייה לדורות. דרך תיאור מדויק של פניית העם אליו, חושף משה את הפער שבין בקשה לגיטימית לכאורה לבין חוסר הביטחון שהסתתר מאחוריה.
התיאור נפתח במילים וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם, המעידות על אופן ההתקהלות של העם. גישה מרכזית בקרב הפרשנים מצביעה על כך שההגעה אל משה נעשתה בערבוביה ובחוסר סדר מוחלט, כאשר צעירים דוחפים את הזקנים, והזקנים דוחפים את ראשי העם [רש"י, רבנו בחיי, חתם סופר]. התנהגות זו עומדת בניגוד גמור למעמד הר סיני, שם ניגשו העם בסדר מופתי תוך מתן כבוד להנהגה, או לחלופין, מדגישה כי בעוד שלקבלת התורה היה צורך להוציא את העם בעל כורחם, הרי שלדבר עבירה הם מיהרו וניגשו מעצמם מרצונם [תורה תמימה]. פרשנים אחרים מדגישים כי עצם הפנייה ההמונית הייתה פסולה, שכן העם עקף את סמכותם של שרי האלפים ושרי המאות שהיו ממונים עליו, וניגש אל משה כהמון [ספורנו, תולדות יצחק]. משה מזכיר זאת כדי להבהיר לדור הבא שיוזמת הריגול יצאה כולה מהעם ולא מאת ה' [מלבי"ם, אברבנאל], אם כי היו שהלכו בשליחות ובהסכמת כל העם מקצה [העמק דבר].
העם מבקש נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ. הם דרשו לבחור את השליחים בעצמם, אך ה' לא הסכים לכך, ובהמשך הורה למשה "שלח לך" כדי שמשה הוא זה שיבחר אנשים ראויים וחשובים, ולא המון העם שעלול היה לבחור באנשים שיוסיפו להרע [ספורנו]. בנוסף, הם ביקשו לשלוח "אנשים" שתפקידם לתור את הארץ, ולא מרגלים צבאיים רגילים [מלבי"ם].
הדרישה המרכזית של העם הייתה וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ. פעולת החפירה מבטאת חיפוש ובדיקה של דברים הנמצאים בסתר [אבן עזרא, רבנו בחיי, חזקוני]. העם רצה לדעת את סתרי המדינה בדרך הטבע, כיוון שהיה להם קשה לסמוך על הנהגה ניסית גלויה [העמק דבר]. אולם, מספר פרשנים מצביעים על כך שהשימוש בשורש ח.פ.ר, להבדיל מהפועל "לתור", חושף את כוונתם השלילית: לא רק לבדוק את הארץ, אלא לחפש את חרפתה, בושתה וחסרונותיה [הכתב והקבלה, תורה תמימה, שפתי כהן]. המילה "לנו" רומזת לתפיסה שגויה של הדור הצעיר, שסבר כי חמדות הארץ הגשמיות שייכות אך ורק "לנו" (לצעירים), בעוד שהעיסוק בתורה ראוי רק לזקנים [כלי יקר]. בנוסף, פיהם הכשילם, שכן במילה "ויחפרו" נגזר עליהם לחפור לעצמם קברים במדבר [שפתי כהן].
העם מבקש שהשליחים וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לברר באיזו שפה מדברים יושבי הארץ. ידיעת השפה נועדה לצרכים צבאיים: להבין את תכסיסי המלחמה של האויב כשהם מתייעצים ביניהם, למנוע מהם להסתוות ולהיטמע בין בני ישראל, או לזהות מאיזו משבע האומות הם מורכבים [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, לבוש האורה, דברי דוד]. יש הסבורים כי ידיעת השפה נועדה לזהות את מהות האומה ואת השר הרוחני הממונה עליה [גור אריה, חתם סופר], או כדי לקבל מהם סימן מילולי שיעיד על ניצחון קרוב, בדומה לסימנים שחיפשו גדעון ויהונתן [משכיל לדוד, אלשיך].
באשר למידע הטקטי, העם מבקש לדעת אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ. מכיוון שאין דרך שאין בה עקמומיות, הם חיפשו את הנתיב הישר, הנוח והבטוח ביותר למעבר של צבא גדול [רמב"ן, רש"י, גור אריה, אברבנאל]. ולבסוף, הם מבקשים מידע על וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה לכלל ערי הארץ, שכן ברור שיכבשו את כולן, אלא המטרה הייתה לברר לאילו ערים יש להיכנס בתחילה. הם חיפשו את הערים הנוחות והחלשות יותר שקל לכבוש אותן ראשונות, כדי לבסס אחיזה בארץ ולהכניס לשם את הנשים והטף, בטרם ייגשו לכיבוש הערים הבצורות והחזקות [רמב"ן, רש"י, אבן עזרא, מזרחי, גור אריה, ביאור יש"ר, אברבנאל].