קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות, וניסיתם לתקן אותה מהר אבל רק עשיתם יותר נזק? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. אחרי שהם פחדו להיכנס לארץ ישראל ולא האמינו שה' יעזור להם, הם פתאום הפכו לבטוחים בעצמם יותר מדי והחליטו לצאת למלחמה חסרת סיכוי. משה רבנו ניסה בכל כוחו לעצור אותם. הוא אומר להם וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם כדי להראות שהוא לא רק העביר להם את הציווי של ה', אלא גם דיבר איתם בעצמו והתחנן שלא יעלו להילחם. הוא ניסה להסביר להם שכל הניצחונות שלהם עד עכשיו קרו רק בזכות העזרה של ה', ולא כי הם גיבורים חזקים בזכות עצמם.
אבל העם סירב להקשיב, והחטא שלהם היה כפול: בהתחלה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם - הם לא הסכימו לקיים את ההוראה לחזור אחורה לכיוון המדבר. לאחר מכן וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' - הם עברו על האיסור המפורש והחליטו לעלות אל ההר. זה ממש עצוב: כשה' ציווה עליהם לעלות לארץ הם סירבו, ודווקא כשהוא אסר עליהם לעשות זאת, הם מיהרו לעלות! המילה וַתָּזִדוּ מלמדת אותנו שהם פעלו מתוך גאווה ושחצנות. הם לא יצאו למלחמה מתוך אמונה אמיתית בה' או כדי לבקש סליחה מתוך ענווה ולתקן את הטעות שלהם, אלא פשוט החליטו לעשות מה שהם רוצים, למרות הסכנה הגדולה לצאת לקרב בלי ההגנה של ה'.