דברים, פרק א׳, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לנסות להשלים בין שני חברים שרבו, והייתם צריכים להחליט מי מהם צודק? להיות שופט זה תפקיד חשוב שדורש המון אחריות. משה רבנו מסביר לשופטים של עם ישראל איך לעשות את התפקיד שלהם בצורה הכי הוגנת שאפשר. כשהוא אומר וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם, הוא בעצם מבקש מהם לא למהר. גם אם מגיע אליהם מקרה רגיל ומוכר, עליהם לחשוב עליו ברצינות כאילו זו הפעם הראשונה שהם שומעים סיפור כזה. המילים בָּעֵת הַהִוא מזכירות לשופטים שמרגע שהם נבחרו לתפקיד, הם צריכים להקדיש את עצמם לציבור ולעזור לכולם בסבלנות. משה גם מבקש מהם לֵאמֹר את ההחלטה שלהם מיד כשהיא ברורה להם, כדי לא למשוך את הזמן ולתת לאנשים לחכות סתם במתח. החלק הכי חשוב במשפט הוא שָׁמֹעַ. על השופט להקשיב בשקט ובסבלנות, ולא לקטוע את מי שמדבר. אבל יש כלל ברור, המילים בֵּין אֲחֵיכֶם מלמדות שאסור לשופט להקשיב רק לאדם אחד כשהשני לא נמצא בחדר, כי אז הוא עלול להאמין לו מיד ולהיות לטובתו. השופט גם צריך להסתכל על שניהם בצורה שווה ולשים לב לאיך שהם מתנהגים, כדי לגלות את האמת. כדי לקיים וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, השופט חייב להיות בטוח בלב שלו שהוא באמת עושה משפט אמת. המשפט חייב להיות שווה לחלוטין בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו. זה אומר שאסור לתת יחס מיוחד לאדם עשיר או חשוב. כולם צריכים לקבל יחס שווה, לשבת או לעמוד באותה צורה ולהיות לבושים פחות או יותר אותו הדבר, כדי שאף אחד לא יפחד או יתבייש לדבר. בסוף, משה מוסיף את המילה וּבֵין גֵּרוֹ, כדי ללמד שצריך לשפוט בצדק גם אדם זר שהגיע ממקום אחר ואין לו משפחה שתעזור לו. בבית המשפט, כולם שווים וכולם מקבלים צדק.