דברים, פרק א׳, פסוק ט״ז

קבלת תפקיד השיפוט הופכת את הדיינים למשרתי ציבור הנדרשים למתינות וזהירות, ולכן נאמר וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא כאזהרה לשאת את טרחת העם ולא למהר בפסיקה. על השופט לֵאמֹר ולשקף את טענות הנידונים כדי להוכיח שהבינן, אך במקביל עליו לפסוק מיד כשהדין ברור כדי למנוע את עינויו. החובה שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם אוסרת על שמיעת צד אחד בנפרד, ודורשת מהדיין סבלנות, שמירה על ניטרליות מוחלטת במבט עיניו, ובחינה דקדקנית של התנהגות בעלי הדין כדי לחשוף את האמת. בבואו להכריע וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בין אם באמצעות פשרה אידיאלית ובין אם בהליכה נוקשה על פי שורת הדין, עליו להקפיד על יחס ותנאי דיון זהים לחלוטין בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו. שוויון זה נדרש גם וּבֵין גֵּרוֹ, מושג המחייב התייחסות רצינית לסכסוכי שכנים פעוטים, הקשבה למי שאוגר טענות רבות, והשוואה מוחלטת בין גר חסר מעמד לאזרח מיוחס.