דברים, פרק א׳, פסוק ל״ו

זוּלָתִי, כלומר מלבד או חוץ משאר בני דורו, כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מוחרג מגזירת המוות ומוזכר כאן לבדו כדי להנציח את זכותו. על נאמנותו מוענק לו שכר כפול: בזכות הימנעותו מעצת המרגלים הובטח כי הוּא יִרְאֶנָּה, ובזכות פעולתו האקטיבית להשתיק את העם מובטח וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ. נחלה זו אינה מקיפה את כלל הארץ אלא מתמקדת באזור אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ, הלוא היא העיר חברון שאליה נכנס באומץ למרות סכנותיה, והיא תינתן לו וּלְבָנָיו אחריו. שכר זה מוענק יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה', שכן הוא קיים את רצון ה' מתוך יראת שמים, מסר דיווח אמין, ואף הדריך את הציבור ללכת בביטחון בעקבות ההשגחה.