דברים, פרק א׳, פסוק ט״ו

משה פיתה בדברים את המועמדים להנהגת עם ה', ובתהליך וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם בחר אותם בעצמו כדי למנוע מינוי שופטים שניתן לשחד. הוא מינה אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, שהיו צדיקים ובעלי שם טוב, גם אם חסרה בהם מידת התבונה העליונה שחיפש תחילה. בהכרזתו וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, דרש משה מהעם להעניק להם כבוד רב בהתקהלויות ובמסחר, תוך קביעת אחריות הדדית בין המנהיגים לציבור. ההנהגה חולקה למדרג של שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, מבנה שייצג אחריות היררכית עולה או חלוקת תפקידים לזרועות צבא, משפט וחינוך. בסוף המערכת פעלו וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם, ששימשו כזרוע ביצועית מעשית לאכיפת פקודות השופטים.