דברים, פרק א׳, פסוק מ״ו

בני ישראל התעכבו והמתינו על גבול הארץ המובטחת, כאשר המילה וַתֵּשְׁבוּ בלשון נוכחים מדגישה כי הם עצמם בחטאיהם היו הסיבה הבלעדית לעיכוב. התקופה מתוארת כיָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם, ביטוי שגור המצביע על זמן ארוך ומוכר, אשר יש המחשבים אותו כתשע עשרה שנות ישיבה רצופה או כעונש המקביל לארבעים הימים שבהם המתינו למרגלים. ישיבה ממושכת זו בְקָדֵשׁ שילבה ענישה של שהות מול הארץ מבלי יכולת להיכנס אליה, יחד עם רחמי ה'. בזכות תפילת העם, ה' המתיק את גזירת הנדודים והטלטול המתמיד והעניק להם מנוחה במקום אחד.