דברים, פרק א׳, פסוק ל״ד

למרות שבני ישראל התלוננו בסתר באוהליהם, וַיִּשְׁמַע ה' את תלונתם ובחן אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם. בחינה זו כללה לא רק את תוכן המילים שביטאו חוסר אמונה, אלא גם את הטון המזלזל והמתריס, אף שיש הסבורים כי השפיטה על פי הדיבור החיצוני בלבד נבעה מרחמים ונועדה לחסוך מהם עונש על מחשבותיהם הפנימיות. ה' כעס, וַיִּקְצֹף, לא על עצם הפחד האנושי מכיבוש הארץ, אלא על דברי החוצפה שהטיחו כלפיו. בעקבות זאת הוא חתם את גזר הדין המוחלט בשבועה, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר, כדי למנוע ממשה לבקש רחמים ולבטל את העונש. עם זאת, דעה אחרת גורסת כי השבועה נועדה דווקא להגן על העם, על ידי הצבת גבול לעונש שמנע את השמדתם המוחלטת בידי מידת הדין.