דברים, פרק א׳, פסוק כ״א

ההתבוננות בהצלה במדבר המסוכן, או ההבנה הפנימית ששר האויב כבר הוכנע בשמיים, ממחישות לעם את הקריאה רְאֵה ומוכיחות כי ה' נָתַן לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ. נתינה זו אינה מונחת כבר ביד, אלא תלויה כעת ביוזמה ובנכונות של העם לגשת ולקחת אותה. משום כך הם מצווים עֲלֵה רֵשׁ, לצאת למלחמה בביטחון מלא שאיש לא יעמוד בפניהם, כאשר הפועל רֵשׁ מלמד שהכיבוש הצבאי יהיה מוצדק וקל ממש כקבלת ירושה. לקראת המערכה נדרש העם לעוצמה כפולה: אַל תִּירָא מהפחד המעשי מפני הלחימה, וְאַל תֵּחָת, ציווי מלשון שבירה המזהיר אותם שלא להישבר מבחינה נפשית ולא לאבד תקווה.