דברים, פרק א׳, פסוק כ״א

עמדתם פעם לפני משימה גדולה והרגשתם קצת פרפרים בבטן? משה רבנו עומד מול בני ישראל רגע לפני שהם נכנסים לארץ ישראל, והוא רוצה לתת להם המון ביטחון ואומץ. משה אומר להם רְאֵה. הוא לא מתכוון שהם צריכים להסתכל בעיניים על הארץ, אלא פשוט להיזכר ולהבין: תראו איך עברתם את כל המדבר הגדול בשלום, בלי להיפגע מאויבים או מחיות מסוכנות, וזה סימן ברור שה׳ שומר עליכם ורוצה לתת לכם את הארץ. משה מסביר שה׳ נָתַן את הארץ לְפָנֶיךָ. כלומר, הארץ כבר מוכנה ומחכה לכם ממש ממול, ועכשיו זה תלוי רק בכם לקום ולקחת אותה. לכן משה מצווה עליהם עֲלֵה רֵשׁ. המילה רֵשׁ באה מהמילה ירושה. משה מבטיח להם שהכניסה לארץ תהיה קלה ופשוטה, ממש כמו שאדם מקבל בטבעיות מתנה או ירושה שהשאיר לו אבא שלו, כי הכל כבר מוכן עבורם. כל זה קורה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, בדיוק כמו שה׳ הבטיח להם עוד כשהיו בהר חורב. בסוף, משה מעודד אותם בשתי קריאות חזקות. הוא אומר אַל תִּירָא, כדי שלא יפחדו מהמלחמה עצמה. מיד אחר כך הוא מוסיף וְאַל תֵּחָת, שפירושו לא להישבר מבפנים. משה מבקש מהם שלא יאבדו את התקווה והאומץ בלב, אלא ייגשו למשימה בביטחון מלא שה׳ איתם.