דברים, פרק א׳, פסוק כ״ט

משה קורא לעם שלא להיכנע לחולשה ולפחד מפני יושבי הארץ, כתשובה ישירה לטענתם השגויה שהאויב חזק יותר מה'. הציווי הכפול מזהיר מפני קריסה פנימית וחיצונית גם יחד. הקריאה לֹא תַעַרְצוּן דורשת מהם שלא להישבר בתוכם מתוך תחושת חולשה, ושלא לייחס לאויב כוח עריצות עצום ובלתי ניתן לעצירה. ייחוס כוח מוחלט כזה מוביל באופן טבעי לחרדה, ולכן מוזהר העם וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם, ציווי האוסר להעצים את דמות האויב ולהימנע מפעולה מעשית נגדו. הביטחון האמיתי במלחמה אינו נשען על תחבולות אנושיות, אלא על ההכרה הברורה שה' הוא הנלחם עבורם למען שמו, כפי שראו במו עיניהם במצרים.