דברים, פרק א׳, פסוק ג׳

בתום תקופת הנדודים במדבר, פונה משה אל הדור החדש שעתיד להיכנס לארץ ישראל ונושא את נאומו האחרון בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ, הוא ראש חודש שבט. עיתוי זה, החל כשלושים ושבעה ימים בלבד לפני פטירתו, נבחר במכוון כדי להוכיח את העם על חטאיהם בעבר רק סמוך למוות, וכך למנוע מהם תחושת בושה מתמדת ולהיפרד מתוך שלום. כאשר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, הוא עשה זאת כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם, כלומר בשבילם, מבלי להוסיף או לגרוע דבר מדעתו האישית. במעמד זה הכין משה את העם למעבר מהשגחה ניסית לחיים טבעיים בארץ באמצעות לימוד מצוות חברתיות וחקלאיות, ואף העניק להם את כללי הלימוד של התורה שבעל פה כדי שיוכלו לפסוק הלכה בעצמם בעתיד.