דברים, פרק א׳, פסוק י״ז

תפקיד השופט הוא שליחות אלוהית הדורשת מחויבות מוחלטת לאמת, ולכן נאמר לֹא תַכִּירוּ פָנִים, איסור להראות חיבה או עוינות לנידונים, וכן איסור למנות שופטים שאינם בקיאים רק בשל מראם או ייחוסם המשפחתי. על הדיין לשפוט בשוויון מוחלט כך שכַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, בין אם מדובר בתביעות על סכומים פעוטים ובין אם על סכומי ענק, ומבלי להטות את הדין מתוך רחמים על עני או כבוד לעשיר. כמו כן מזהיר הכתוב לֹא תָגוּרוּ, כלומר שאין לפחד מאדם תקיף, ויש המפרשים מילה זו מלשון אגירה ואיסוף, שאין לעצור את המילים בלב אלא חובה להשמיע את האמת ללא חשש. דרישות אלו נובעות מכך שכִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, ולכן שופט המעוות את הדין מועל בתפקידו ומאלץ את ה' להתערב במציאות כדי להשיב את הצדק. לבסוף משה מנחה וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו, הצהרה שפורשה מחד כיוהרה שעליה נענש, ומאידך כביטוי של ענווה שבו התחייב רק לשמוע את המקרה ולפנות לה' אם לא ידע את התשובה.